עמ"ה
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
659-02,660-02
11/11/2013
|
בפני השופט:
מרים מזרחי
|
| - נגד - |
התובע:
1. מנשה לוי
2. מנשה לוי חברה לבנין בע"מ
עו"ד מיכאל שניידר
עו"ד זיוה בראשי
|
הנתבע:
פקיד שומה ירושלים 1
עו"ד חגי דומברוביץ'
|
| פסק-דין |
תכני הערעור
1. שני ערעורים העוסקים בשומות מס הכנסה שהוציא המשיב למערערים, למערער 1 (להלן: "
המערער") שומה לשנת
1998 ולמערערת 2 (להלן: "
המערערת") שומה לשנות המס
1997-1999.
השומה למערער התייחסה לאי-דיווח על הכנסות ממכירת דירה בשנת
1998. מדובר בדירה שנבנתה על ידי המערער ונמכרה לאחיו
יאיר לוי.
השומה למערערת התייחסה להיבטי הכנסות של מספר פרויקטים בתחום הבניה:
א. הכנסה שלא דווחה, בגין מכירת דירה ל
יאיר לוי בפרויקט
ארנונה בשנת
1998;
ב. דרישת הפרשה לגמר עבודות, בגין פרויקט
ארנונה שמתוכה היוונה המערערת למלאי עבודות בביצוע סך של
760,000 ש"ח בלבד;
ג. אי-דיווח הכנסות מ
השכרת דירה בפרויקט
ארנונה בדוחות לשנות
1997- 1998;
ד. דרישת הוצאה, בגין ירידת ערך קרקע בפרויקט
אשקלון בדו"ח לשנת
1997.
הערעור מעלה שורת טענות כנגד השומות.
שתיים מהטענות הן טענות מקדמיות.
האחת, התיישנות השומה.
השנייה, אי-כיבוד זכות הטיעון. יתר הטענות הן לגוף השומה.
2. בערעורים אלו ניתן על-ידי בזמנו פסק-דין בו התקבלה טענת התיישנות השומה, ואולם, ערעור המשיב לבית המשפט העליון התקבל ופסק-הדין בוטל. בערעור שהגיש המשיב, על פסק-הדין הראשון (ע"א 8990/05) נקבע כי על פי דנ"א 3993/07
פקיד שומה ירושלים נ. איקאפוד, ההלכה החדשה (שהיא ההלכה שנפסקה לראשונה בעמ"ה 7050/03
משה סמי נ. פקיד שומה) תחול רק מיום
23.5.04, בעוד שבעניין דנן מדובר באירועים שהתרחשו לפני התאריך הנזכר. עוד נקבע בערעור, כי מאחר שהמשיבים העלו טענות נוספות בערעור שלפני, יש להחזיר העניין לבית משפט זה לדון בהן.
טענה מקדמית ראשונה - הטענה הנוספת בדבר התיישנות השומה
3. בצד טענת ההתיישנות שביססה את פסק-הדין שבוטל נטען על ידי המערער, כי עדכון השומה וחישוב השומה, המהוות חלק מהליך הוצאת השומה, נעשו במקרה זה בחלוף תקופת ההתיישנות (להלן: - "
טענת ההתיישנות הנוספת").
4. בפסק דיני בעמ"ה (י-ם) 506/07
אביטן שלמה נ. פקיד שומה (מסים) חזרתי ואמרתי כי המועד הקובע הוא,
המועד בו
יצא הצו מתחת ידו של פקיד השומה (ולא המועד בו הגיע הצו אל הנישום) זאת, כעולה מנוסח ההוראה הרלבנטית. ס' 152(ג) לפקודת מס הכנסה (להלן: "
הפקודה") קובע -
"
אם תוך שנה מיום שהוגשה הודעת השגה לא הוגש הסכם כאמור בסעיף קטן (א)
לא השתמש פקיד השומה בסמכויותיו לפי סעיף קטן (ב) יראו את ההשגה כאילו התקבלה". (ההדגשה אינה במקור).
מלשון הסעיף עולה, כי הקריטריון להתיישנות הוא המועד בו השתמש פקיד השומה בסמכותו. בעניין
סמי (ע"א 5954/04), קבעה כבוד השופטת
מ' נאור -
"במקרה בו עושה פקיד השומה צו אולם אינו עושה דבר על מנת שמושא הצו יהיה מודע לכך שנעשה בעניינו צו והצו נותר אצל פקיד השומה במגירה, מסופקני האם ניתן לומר כי הסתיים שימושו של הפקיד בסמכותו
...
נראה לי שיש לסמכות זו גם מימד פומבי מסוים, שאם לא יבוא לידי ביטוי - לא יוכל פקיד השומה להיחשב כמי שהשתמש בסמכותו. אכן סמכותו של פקיד השומה לשום את הנישום אינה יוצאת לדעתי מן הכוח אל הפועל, כל עוד מצוי הצו בידיעתו הבלעדית של פקיד השומה".
השאלה העולה לפניי היא, אם ניתן לומר כי במקרה דנן פקיד השומה טרם סיים את השימוש בסמכותו בעת שחלף המועד שנקבע בחוק, כטענת המערערת. לשיטת המערערת, מועד סיום הפעלת הסמכות כולל גם את מועד עדכון השומה במערך הגביה (שבגדרו מפורט הסכום לתשלום) שבא לאחר אישור השומה.